ניתוח של הגורמים המגבירים את השבריריות הקרה של צינורות נמשכים בקור דיוק גבוה

1. אלמנטים מחזקים פתרון מוצק. זרחן מגביר את טמפרטורת המעבר של קשיחות-שבריריות באופן חזק; יש גם מוליבדן, טיטניום וונדיום; היסודות בעלי השפעה מועטה כאשר התכולה נמוכה ומגבירים את טמפרטורת המעבר של קשיחות-שבריריות כאשר התכולה גבוהה הם סיליקון, כרום ונחושת; להפחית את המעבר קשיחות-שבריריות. הטמפרטורה היא ניקל, וטמפרטורת המעבר של קשיחות-שבריריות יורדת תחילה ולאחר מכן גדלה על ידי מנגן.

2. יסודות היוצרים שני שלבים. פחמן הוא מרכיב חשוב להגברת השבריריות הקרה של צינורות שנמשכו בקור דיוק גבוה עם שני שלבים. עם העלייה של תכולת הפחמן במוצר, תכולת הפרלייט במוצר עולה. על כל עלייה של 1 אחוז בנפח הפרלייט, טמפרטורת המעבר הממוצעת של קשיחות-שבריריות עולה ב-2.2 מעלות. . זוהי ההשפעה של תכולת פחמן על שבירות בפלדה פריטית-פנילית. אלמנטים בעלי סגסוגת מיקרו כגון טיטניום, ניוביום ונדיום מתווספים ליצירת ניטרידים או קרבוניטרידים מפוזרים, מה שגורם לטמפרטורת המעבר לשיכות-שבריריות של המוצר לעלות.

3. גודל הגרגיר משפיע על טמפרטורת המעבר של קשיחות-שבריריות. עם התגבשות הגרגרים, טמפרטורת המעבר של קשיחות-שבריריות עולה. עידון תבואה מפחית את הנטייה לשבירות קרה של צינורות שנמשכו בקור דיוק גבוה, שזו שיטה בשימוש נרחב.