על פי טווח טמפרטורת ההמרה של משיכות הנגרמת על ידי צינור ללא תפרים שנמשך קר, ניתן לחלק אותו לגמישות מרווה בטמפרטורה נמוכה במיוחד וגמישות מרווה בטמפרטורה גבוהה.
לאחר שהמבנה האוסטניטי מתקבל על ידי טיפול בחום מפלדת פחמן עם כיבוי בטמפרטורה נמוכה במיוחד של הצינור הנמשך הקרה, כיבוי בטווח הטמפרטורות של 250 ~ 400 מעלות הופכת את הפלדה לשבורה, וטמפרטורת המעבר המשיכות-משיכות שלה עולה באופן משמעותי. לא ניתן להסיר את הצינור הנמשך בקור השבור ללא תפרים על ידי טמפרטורת וחימום בטמפרטורה נמוכה במיוחד, ולכן הוא נקרא גם אחוז 26 ליטר; גמישות מרווה בלתי הפיכה אחוז 26;. הוא מייצר בעיקר דרגות פלדה כגון פלדת כלי סגסוגת ופלדה מבנית מסגסוגת עם חוזק לחיצה גבוה במיוחד וצינור ללא תפרים שנמשך בקור. משטח השבר של הצינור הנמשך הקרה השבור הוא משטח שבר בין-גרגירי או משטח שבר מעורב של בין-גרעיני וכאילו דמוי.
נגרמת משבר פריך בטמפרטורה נמוכה במיוחד, הסברה הרווחת היא כי:
(1) זה קשור קשר הדוק למשקעים של פרליט בנקע המרטנסיטי המקורי בצורת פתיתים במהלך כיבוי בטמפרטורה נמוכה במיוחד, וכתוצאה מכך להזדקנות נקע.
(2) הפרדת העקירה של זרחן אלמנט שיורי במרטנזיט המקורי היא גם אחת הסיבות לגמישות המרווה בטמפרטורה נמוכה במיוחד. צינורות פלדה דיוק בטוהר גבוה עם תכולת זרחן של פחות מ-0.005 אחוזים אינם גורמים לשיכות מרווה בטמפרטורה נמוכה במיוחד. זרחן מייצר הפרדת נקע מרטנסיטית כאשר הוא מחומם באש, והוא נשמר לאחר טיפול בחום. זרחן משקע בנקעים המרטנסיים המקוריים במהלך הפרדה של הנקעים המרטנסיים המקוריים והכיווית הפרליט. שני אלמנטים אלו מובילים לשבר השביר הבין-גרגירי ומקדמים את יצירת השבר השביר המרווה בטמפרטורה נמוכה במיוחד.
